מי אנחנו?

השארלוט הורנטס הוקמה ב-1988 כחלק מהרחבת הליגה שכללה גם את אורלנדו ומיאמי. השם הורנטס נבחר בתחרות אוהדים (כנהוג בליגה), על שם ההתנגדות של התושבים המקומיים לבריטים במלחמת העצמאות, שגרמה לאחד מהגנרלים הבריטיים לכנותה: "קן צרעות של מרד".

בשנותיה הראשונות הייתה שארלוט לחביבת אוהדים עם שחקנים כמו מאגסי בוגס, ולארי ג'ונסון, ועם יצירת הדואו ג'ונסון את מורנינג היא גם הפכה לתחרותית, אבל הבולס והניקס של אמצע שנות ה-90 היו יותר מדי עבורם. שארלוט המשיכה להיות תחרותית אבל בשנת 2003 הקבוצה עברה לניו אורלינס. הליגה אותתה שהיא מוכנה להקמת קבוצה חדשה בשארלוט, ואכן ב-2004 הוקמה קבוצת השארלוט בובקאטס.

אז רגע מי אלה בעצם ההורנטס שעליהם אנחנו מדברים?

בשנת 2013 שינתה ניו אורלינס את שמה לניו אורלינס פלקינס, ונפתח הפתח להפיכתה של השארלוט בובקאטס, אותה אחת שהוקמה ב-2004, לשארלוט הורנטס אותה אנחנו מכירים היום, או במילים אחרות, הקבוצה של היום אינה ממשיכת דרכה של הקבוצה של בוגס, ג'ונסון ומורנינג אלא רק במובן הרוחני.
מבצרינו:

The Warner cable arena אולם אשר יכול לאכלס 20,200 אוהדים נלהבים.

מה עשינו?:

לפני עונת 2014/2015 היו ציפיות לא מעטות משארלוט, התוספת של לאנס סטיבנסון הייתה אמורה לתת לקבוצה המוכשרת הזאת שני דברים שהיו חסרים לה מאוד – קצת רוע וקליעה מבחוץ. אלא שסטיבנסון לא השתלב בקבוצה בשום צורה והיא נפטרה ממנו הכי מהר שהיה ניתן. את העונה בכל מקרה היא סיימה עם מאזן 49-33 וזה אפילו במזרח לא מספיק לפלייאוף.

ברוכים הבאים:

ניקולאס באטום, ספנסר הואז, ג'רמי לין, ג'רמי לאמב, פרנק קמינסקי.
סלאמאת כל טוב:

לאנס סטיבנסון (ברוך שפטרנו), ג'ראלד הנדרסון, ביסמק ביומבו, מו וויליאמס, נואה וונלה.
חמישיה צפויה:

PG – קאמבה ווקר:

אתם יודעים משהו, אני אוהב את קאמבה ווקר, אני באמת באמת אוהב, איך אפשר שלא לאוהב גארדים קטנים עם צעד מהיר ואומץ בלתי נגמר לחדור לסל עם צעד ראשון מהיר לתוך יער של ידיים גבוהות וחזקות מהם, נכון? אלא שבשלב מסויים אתה חייב להסתכל על המספרים.

והמספרים אומרים שווקר, שנכנס לעונתו ה-5 בליגה דורך במקום כבר שלוש עונות. לאחר עונת הרוקי שלו הוא תרם 17.7 נקודות למשחק בעונתו השניה 17.6 בשלישית ו-17.3 בעונה שעברה. אם תחפשו שיפור בצד האסיסטים, הריבאונדים גם כן לא תמצאו אותו שם. ומה שהכי גרוע, ווקר הוא פוינט גארד שקולע 30% מהשלוש (הנמוך ביותר בקריירה), ו-38% מהשדה.

במילים אחרות וכמה שכואב לי להגיד את זה, בליגה של היום ווקר הוא פוינט גארד ב-י-נ-ו-נ-י.

האם יש לו פוטנציאל ליותר מכך? בוודאי. אנחנו מדברים כאן על הגארד שקלע 24 נקודות למשחק בקונטיקט, 83 ק"ג על 185 ס"מ של אתלטיות מתפרצת, אבל אם הוא לא ישפר את הקליעה שלו, ומהר, הוא ישאר סתם עוד פוינט גארד בליגה הזאת.

SG – ג'רמי לאמב: 

האמת צריכה להיאמר, הזמן של ג'רמי לאמב להפוך לשחקן לגיטימי בליגה הזאת לפני שהוא נפלט לאירופה הולך ואוזל. הגארד שעשה את שמו יחד עם ווקר בקבוצת האליפות של קונטיקט, נבחר במקום ה-11 בדראפט ע"י יוסטון ונשלח לאוקלהומה, לא הצליח למצוא לעצמו מקום ברוטציה לאחר שדיון ווייט'רס הגיע לעיר והוא ינסה להמציא את עצמו מחדש בשארלוט.

המפתח יהיה כמובן הקליעה מבחוץ, עם אל ג'פרסון בצבע, שארלוט תשחק הרבה על ריווח, ואם לאמב יקלע את הזריקות שלו בצורה עיקבית (ולא רק מהטופ אוף דה קי משם הוא קלע לא רע גם בעונה שעברה) הוא ישתלט במהירות על עמדת השוטינג גארד, אם לא, שמעון מזרחי יתחיל לבדוק האם יש שם שורשים יהודיים.

SF – ניקולאס באטום:

הפציעה של מייקל קיד גילכריסט הופכת את באטום לשחקן מפתח בשארלוט העונה.

בגיל 26 בלבד, לבאטום יש כבר 7 עונות בפורטלנד על החגורה שלו. בעונה האחרונה שלו באטום, כמו כל הקבוצה, סבל מפציעות טורדניות שפגעו באחוזי הקליעה שלו ומנעו ממנו למצות את הפוטנציאל שלו, אבל שארלוט מקווה שהיא תקבל את באטום של עונת 13-14, העונה היחידה שבה הצרפתי שיחק את כל 82 המשחקים עבור פורטלנד. הוא סיים את אותה עונה עם 13 נקודות 5 אסיסטים ו-7 ריבאונדים, כשהוא קולע ב-47 אחוזים מהשדה. אם לוקחים בחשבון שבשארלוט הוא יראה הרבה יותר כדור ובהתחשב בעובדה שאין לו תחרות של ממש על עמדה מספר 3, ואם נוסיף לכך את העובדה שמדובר על עונת חוזה עבורו (כמו גם עבור לאמב אגב), בהחלט אפשר לצפות לעונת פריצה של הצרפתי השנה.

PF – קודי זלר:

בעונתו השנייה בליגה זלר עשה קפיצת מדרגה בשנה שעברה, הוא הגדיל את דקות המשחק שלו מ-17 ל-24, ושמר על נתוני הפר 36 דקות שהשיג עם מספר דקות נמוך יותר. זה מראה על התקדמות.

זלר ייבחן השנה בשתי נקודות עיקריות – האחת היא היכולת שלו להפוך לאיום הגנתי משמעותי בצבע, יש לו את הגודל ואת האתלטיות לעשות זאת, זה בעיקר שאלה של היכולת של קליפורד להנחות אותו וללמד אותו נכון, ושל הנכונות של זלר עצמו ללמוד ולהתאמץ. הנקודה השנייה היא יכולת הסיום בצבע. זלר מצליח להגיע למבטים טובים מתחת לסל, אבל יכולת הסיום שלו לוקה בחסר (52% בלבד מתחת לסל). אם הוא לא ישתפר בנקודות האלה, מרווין וויליאמס שרבים צופים שישתלט על העמדה העונה, ממתין.

C – אל ג'פרסון:

בעונת 2013-2014 אל ג'פרסון סוף סוף מיצה את הפוטנציאל שלו. עם 22 נקודות ו-11 ריבאונדים למשחק, אבל בעונה שעברה הוא נראה כבד ופצוע ויחד איתו כל העונה של הקבוצה הזאת נראתה נורא. למרות זאת הוא סיים את העונה עם 16 נקודות 8 ריבאונדים וגג למשחק, כך שהכישרון עדיין שם, ועם הסיפור המוזר לפיו הוא השיל 25 פאונד ממשקלו בקיץ בגלל שהפסיק לאכול עוף מטוגן (?!) יש סיבות להאמין שג'פרסון יחזור להיות אחד הסנטרים הדומיננטיים במשחק.

סימן השאלה לגבי ג'פרסון אם כן הוא בעיקר שאלה של רצון, וזה גם משתלב היטב בהשוואה בין שתי העונות האחרונות שלו. כשהקבוצה טובה לג'פרסון יש מוטיבציה, הוא משפר את יכולתו ההגנתית ומשקיע יותר בהתקפה ולא מתפשר על זריקות עצלות מחצי מרחק, כשהקבוצה לא טובה הוא מוריד הילוך והקבוצה סובלת בהתאמה.

ספסל:

ג'רמי לין, טרוי דניאלס, מרווין וויליאמס, טיילור הנסבורו, פרנק קמינסקי, ספנסר הואז.

העונה שתהיה:

אז הנה האסטרטגיה של שארלוט לעונה הזאת – בואו נתאמץ מאוד בקיץ הזה כדי לאסוף קבוצת שחקנים טובה, מגוונת ועמוקה, אבל לא רק זה, אלא כזאת שיש במסגרתה לא מעט שחקנים שיש להם מה להוכיח, ואם הם בשנה האחרונה של החוזה שלהם אז בכלל טוב, ונריץ אותם חצי עונה. אם הצלחנו להגיע לפלייאוף במזרח, והשחקנים הצעירים עשו התקדמות מה טוב. נחתים את באטום על חוזה חדש, נלך עם באטום-גילכריסט-ג'פרסון-ווקר, או נשלח את אחד מהם בטרייד עבור חתיכה אחרת, ונשחק עם הנכסים הרבים האחרים שיש לנו כדי לבנות קבוצה שבשנה הבאה כבר תוכל ממש להתחרות על המזרח, מה עוד שתקרת השכר צפויה לעלות מה שיתן לנו אפשרויות נוספות.

אם נראה שאנחנו לא מצליחים, נעשה מהלכים לפנות מקום בתקרת השכר, נשלח את מי שלא מצליח למצות את הפוטנציאל שלו (ווקר? זלר?) ונבנה מחדש עם בחירת דראפט גבוהה, הרבה נכסים והרבה מקום מתחת לתקרת השכר.

הפציעה של מייקל קיד גילכריסט פגמה במידה מסוימת בתכנית הזאת כי כעת הסיכוי שלהם להצליח נמוך יותר, וגם יש להם פחות נכסים לשחק איתם כי יהיה קשה לקבל הרבה תמורת גילכריסט לאחר עונה שלמה בה לא שיחק, ובאטום, הנכס השני בעמדה 3 הוא בעונת חוזה, אבל הנקודה החיובית בעניין היא שהפציעה של גילכריסט יצרה יותר בהירות בהיררכיה של שארלוט, ונתנה לבאטום מקום יותר ברור ככוכב בקבוצה הזאת וזה עשוי לסייע לבאטום ולקבוצה, בהנחה שלשם שינוי הוא יצליח להישאר בריא.

אני חושב ששארלוט תהיה מהקבוצות שיהיה יותר כיף לראות לפחות בתחילת העונה, וכל עוד תהיה להם מוטיבציה. קודי זלר הוא שחקן פנים אקספלוסיבי ומהנה, קמבה ווקר הוא מהגארדים שיותר כיף לראות, אם אתה לא מאמן אותו, ג'רמי לין עם ובלי קשר לתספורת הוא תמיד אטרקציה, ויש בקבוצה הזאת לא מעט שחקנים שמעניין לעקוב אחריהם לא פחות מאחרי התוצאה הסופית במשחק.

שימו לב לגבוהים שיעלו מהספסל, רבים מצפים שמרווין וויליאמס שהיה שווה 15 נקודות למשחק באטלנטה, והתדרדר במספרים בשנתיים האחרונות ביוטה ושארלוט ישתלט על עמדה מספר 4 עם קשיחות ששארלוט בהחלט זקוקה לה מתחת לסל. ספנסר הואז שהפך לסמל של חוזים מוגזמים ומחורבנים בקליפרס ינסה לשקם את עצמו מהספסל ויהיה מעניין לעקוב אחריו, מה עוד שאני מת על סנטרים שקולעים מבחוץ.

ואחרון בהחלט חביב, פרנק קמינסקי (השלישי, מה הקטע עם זה?) 109 ק"ג על 2.13 ס"מ של ציפיות מאוניברסיטת וויסקונסין, המכונה "הטנק" מסיבות ברורות, עשוי להפוך לאחת מבחירות הדראפט הטובות של הדראפט הזה. במשחק ההכנה היחיד בו קיבל דקות יפות מול מיאמי הוא תרם כמעט דאבל דאבל, ויהיה מעניין איך זה יראה בעונה עצמה.

בקיצור, שארלוט היא קבוצה שמאוד קשה להעריך לאן תלך העונה הזאת, אבל לגבי העתיד יש סיבות טובות מאוד לאופטימיות בצפון קרוליינה.

מפתחות:

1. האם ווקר יבין שאי אפשר לשחק הירו בול בליגה הזאת ולהצליח, ושהוא חייב להתחיל להכניס את המשחק שלו לפסים קונבנציונליים יותר של חדירה והוצאה החוצה, סיומת איכותית מתחת לסל, ופיתוח קליעה מבחוץ?
2. איך באטום יגיב להפיכתו לאופציה היחידה והבלעדית בעמדה מספר 3 בעקבות הפציעה של גילכריסט?
3. איך תיראה הגנת הצבע של הקבוצה? יש לה עומק אדיר בעמדות 4-5, אם לכולם יהיה חשק לשחק הגנה, שארלוט יכולה להפוך לסוג של אטלנטה במובן הזה.

האופטימיסט:

ווקר הופך לאחד הגארדים המובילים בליגה, באטום חוזר ליכולת השיא מפורטלנד, אל ג'פרסון הופך לסנטר הטוב בליגה (לא מגזים), הלינסניטי משתלט על צפון קרוליינה, ושארלוט פותחת את העונה בסערה. היא מגיעה לפגרת האולסטאר במקום ה-4 ומסיימת את העונה במקום ה-5 במזרח. לשמחתה הרבה היא פוגשת בסיבוב הראשון את טורונטו שתפקידה הוא לעוף בסיבוב הראשון והם לא מפספסים גם הפעם. שארלוט עולה לסיבוב השני ומודחת ע"י קליבלנד, אבל עם הרבה אופטימיות לעתיד.
הפאסימיסט:

באטום נפצע בחודש הראשון, בלעדיו וללא גילכריסט ברור שלקבוצה אין סיכוי, ווקר מרגיש שאין לו למי למסור והולך ראש בקיר פעם אחר פעם, ג'פרסון המתוסכל לא משקיע בהגנה, והקבוצה מתדרדרת אבל מאחר ושהמזרח כל כך חלש, אפילו טנקינג כמו שצריך אי אפשר לעשות פה ושארלוט מסיימת במקום ה-10 במזרח.
הריאליסט:

מאבק עיקש על המקום ה-8, אני אישית חושב שממקום 5 (אחרי שיקאגו, אטלנטה, וושינגטון וקליבלנד) הכל במזרח דיי פתוח לגמרי, מי שיכול להראות לי הבדל מהותי בין טורונטו, מילוווקי, מיאמי, שארלוט, יקבל בירה על חשבון הבית במפגש ספורט על הבר הבא, בכל מקרה אם יש 5 משחקים במקביל בלילה שבו לא משחקות אחת מהגדולות מהמערב או מהמזרח, אני לכל הפחות מזפזפ לשארלוט, יהיה מעניין שם.